גבולות העונג

רק אם נכיר את יסודות הטבע שעל פיהם מתקיימים כל גוף חי והטבע בכללו, נוכל ללמוד היכן אנו טועים גבולות העונג

רצוננו להנות הולך וגדל, אך עם סיפוקו גדלה הריקנות. האם לרכוש הרגלים מעוררי סיפוק? האם להקטין את הרצון להנאה? לקבלה יש פתרון אחר.


לקבלת יעוץ אישי ומידע בנושא, התקשרו עכשיו: 072-2285801

"בעולם הזה קיימות שתי טרגדיות: האחת היא לא להשיג את אשר אנו רוצים, והאחרת - להשיג. האחרונה גרועה הרבה יותר. היא טרגדיה אמיתית" (אוסקר ויילד)

אם נחקור את ההנאות השונות שלנו מהשגת ידע, שליטה, כבוד או עושר, כמו גם הנאות מאוכל וממין, נראה כי בכל המקרים ההנאה המרבית מורגשת במפגש הראשוני והקצר שבין הרצון לבין מילויו. מרגע קבלת המילוי פוחתת ההנאה והולכת. התענוג מסיפוק הרצון עשוי להימשך דקות, שעות או ימים - אך הוא נעלם. גם אם האדם מתאמץ במשך שנים ארוכות להשיג דבר-מה, כמו למשל משרה מכובדת או תואר אקדמי יוקרתי, הרי לאחר השגתו אובדת תחושת התענוג. יוצא שהתענוג הממלא את הרצון גם מבטל אותו.

יתר על כן, כניסת התענוג לתוך הרצון והסתלקותו ממנו בונות בנו רצון ליהנות בעוצמה כפולה. מה שהסב לנו סיפוק היום, מחר כבר לא יהא בו די. אנו רוצים יותר מזה. הרבה יותר. וכך יוצא שסיפוק הרצונות שבנו מגדיל אותם, ומכריח אותנו להשקיע מאמצים גדולים יותר כדי למלאם.

תחושת החיים והחיוניות של מי שאינו רוצה להשיג דבר-מה דועכת. לכן החברה האנושית מספקת לכל אחד מחבריה רצונות חדשים בכל עת, והם מחיים אותנו לרגע קצר נוסף. אך שוב ושוב אנו מתמלאים לרגע ומיד מתרוקנים, והתסכול גובר.

העושר אינו מביא לאושר
כיום החברה דוחפת אותנו לרכוש עוד ועוד מוצרים ומאפשרת לנו לקנות כמעט כל דבר, גם מבלי שהכסף הדרוש לכך יהיה בידינו. השיווק האגרסיבי, הצורך לעמוד בסטנדרטים החברתיים וההקלות במתן האשראי מובילים אותנו לרכוש הרבה מעבר ליכולת הפיננסית הריאלית שלנו. אחרי זמן לא ארוך פגה ההתרגשות מהרכישה כלא הייתה, אך התשלומים ילוו אותנו לאורך שנים. במקרים כאלה האכזבה מהרכישה אינה נשכחת בחלוף הזמן, אלא דווקא הולכת ומצטברת.

גם העושר אינו מביא לאושר, כך מורה מחקר חדש שנערך בראשות פרופ' דניאל כהנמן הישראלי, זוכה פרס נובל לכלכלה, שפורסם ב"סיינס". החוקרים גילו כי קיים פער עמוק בין ההערכה של "האדם ברחוב" לגבי השפעה של פרמטרים כמו עושר ומצב בריאות על מצב הרוח, לבין השפעתם בפועל על פי נתוני האמת שנמדדו. המחקר דגם את מצב רוחם היום-יומי של אנשים ולא מצא הבדל משמעותי בין עשירים לעניים. יתרה מזאת, נמצא שמצבי רוח שליליים כמו כעס ועוינות שכיחים יותר בקרב עשירים. אחד ההסברים שנמצאו להיעדר קשר הדוק יותר בין עושר לבין שמחת חיים יום-יומית הוא שאנו מתרגלים לנוחות פיזית ולרמת חיים חדשה מהר מאוד, ומיד מצפים ליותר.

מגבלות הרצון
סיכום של מגבלותיו של הרצון ליהנות ניתן למצוא במילותיו ל בעל הסולם:
העולם הזה נברא עם חסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קניינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם. אמנם להישאר ריקן מהקניינים והטוב גם זה אי אפשר, ועל כן בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקניינים. אמנם כיון שכל קניינם ורכושם הם אך לעצמם, והיש לו מנה רוצה מאתים, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החיסרון של הקניינים, שחסרה להם מחציתם (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א, הסתכלות פנימית, סעיף כא).

מכל האמור עולה כי הטבע שלנו, הרצון ליהנות, מציב אותנו בעמדה בלתי אפשרית בעליל. מצד אחד רצונותינו הולכים וגדלים; מצד שני, המילוי, שהשגתו כרוכה בתנועה רבה, היינו בפעולות ובמאמצים רבים, מורגש לזמן קצר בלבד, נעלם, ומותיר אותנו ריקניים כפליים.

ברבות השנים פיתחה האנושות שיטות שונות להתמודד עם בעיה זו של חוסר היכולת למלא באמת את הרצון ליהנות. על פי רוב הן מבוססות על שני עקרונות מרכזיים, שלמעשה "משקרים" לרצון ליהנות: הקניית הרגלים מעוררי סיפוק והקטנת הרצון ליהנות.

העיקרון הראשון מושתת על הקניית הרגלים באמצעות התניות. תחילה מחנכים את האדם לכך שפעולה מסוימת נושאת עמה שכר. לאחר ביצוע הפעולה האמורה הוא זוכה להערכה מצד מחנכיו ומצד הסובבים אותו. לאחר מכן מפסיקים בהדרגה את מתן השכר, אך באדם כבר נרשמה פעולה זו כגורמת סיפוק; הוא כבר הפנים אותה. משהורגל אדם לבצע דבר-מה, הביצוע עצמו מסב לו סיפוק. הוא מדקדק בביצוע הפעולה וחש סיפוק רב אם הצליח לבצע את הדרוש ממנו טוב יותר מבעבר. עיקרון זה מלווה בדרך כלל גם בהבטחות של שכר בעתיד ולעתים אף לאחר המוות.

העיקרון השני מבוסס על הפחתת הרצון ליהנות. מצבו של מי שרוצה ואין לו עצוב הרבה יותר ממצבו של מי שפשוט אינו רוצה. הראשון סובל, ובו בזמן השני "שמח בחלקו" ומסתפק במה שיש. בייחוד שיטות המזרח הן שהקצינו את השימוש בעיקרון זה. הן פיתחו דרכים רבות ומגוונות המבוססות על תרגולים גופניים ונפשיים המקטינים את עוצמת הרצון ליהנות, וכתוצאה מכך את עוצמת הסבל.

למעשה, כל עוד אנו טרודים ברדיפה אחר העונג הבא, אנו ממשיכים בשגרת חיינו ומקווים לטוב. אי השגת המילוי אמנם עשויה להסב לנו תחושת מחסור ואי שביעות רצון, אך במקרים רבים עצם הרדיפה אחר המילוי מהווה תחליף זמני למילוי עצמו. במהלך החיפוש מורגשת בנו תחושת חיוניות, הנובעת מהתחדשות הרצונות והמטרות שלקראתן אנו צועדים, מתוך תקווה לחוש סיפוק מהשגתן או מהדרך אליהן לפחות.

דומה כי עד כה השכלנו להשתמש כהלכה בשיטות אלה, אך עם גדילתו הטבעית של הרצון ליהנות, האגו, מסתמן כי פתרונות אלה נעשים רלוונטיים פחות ופחות. האגו ההולך וגדל של האדם אינו מאפשר לו עוד להכפיף את עצמו לפתרונות מלאכותיים וגם לא להשתיקו, והדבר ניכר בכל מישורי החיים, החל מרמת הפרט ועד לחיי האנושות כולה.

התלות ההדדית
לאמיתו של דבר, מאז ומעולם נמצאנו כחלקים בתוך מערכת אחת, אלא שעד כה לא היינו מודעים לכך. הטבע מגלה לנו זאת דרך פעולתם המקבילה של שני כוחות מנוגדים: כוח המחבר את כולנו כאחד, וכוח הדוחה אותנו זה מזה וזורק כל אחד אל פינה משלו. וכך, כשפעולת הכוחות האלה מתחילה כיום להתבטא בקיצוניות שרק הולכת וגוברת מרגע לרגע, אנו מגלים את עוצמת התלות ההדדית בינינו, אך בו בזמן האגו המתעצם גורם לנו לסלוד מכך. אם לא תיפסקנה תחושות אי הסובלנות, הניכור והשנאה כלפי האחרים, אנו נשמיד זה את זה.

במשך כל ההיסטוריה האמינה האנושות שזמנים טובים יותר עומדים לפנינו, שאנו נפתח את המדע, את הטכנולוגיה, את התרבות ואת החינוך, והם יהפכו את חיינו לטובים ומאושרים יותר ויותר. מקום הממחיש היטב את הדברים הוא "ספינת החלל כדור הארץ" המצויה במרכז אפקוט, אחד מפארקי השעשועים בדיסני-וורלד, שנבנה בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים. המבקרים באתר מובלים דרך תחנות המתארות ציוני דרך היסטוריים הסוקרים את התפתחות האנושות.

תחילתו של המסע בימים של ציורי המערות, משם הוא ממשיך ועובר בכל ציוני הדרך בהתפתחות האדם, כמו תחילת השימוש בעץ ובנייר, ומסתיים בכיבוש החלל. האטרקציה שעוצבה לפי הגישה שרווחה לפני כמה עשורים נבנתה כשיר הלל לאדם הגדול ההולך מחיל אל חיל. כל ההיסטוריה של האנושות מוצגת שם כהתקדמות בלתי פוסקת לעבר האושר: הנה מחר הוא מגיע! אם לא מחר - מחרתיים, אם לא לילדינו - לנכדינו.

כמה שנים עברו, והיום הכול נגמר. לכל אחד מאיתנו יש כל מה שאדם רק יכול היה לחלום עליו לפני מאה שנה: בידינו האפשרויות לבלות, לטייל, לנוח, ליהנות מספורט וכיוצא באלה, אבל איננו מאמינים עוד שהעתיד יהיה טוב יותר. התמונה הוורודה הפכה לחשכה מתקרבת, וסימניה אלימות, התאבדויות, טרור, משבר אקולוגי, ואף חוסר יציבות חברתית, כלכלית ומדינית.

אנו מצויים בנקודת מפנה שבה אנו מתחילים להתפכח ולהבין שעתיד מאושר אינו מצפה לנו. ככל הנראה, חייהם של ילדינו יהיו טובים פחות מחיינו שלנו. הרגשת המשבר בכל התחומים, החל מרמת הפרט וכלה ברמת הכלל, היא פועל יוצא מההכרה שכל מה שפיתחנו וכל מה שאנו מכירים לא הביא לאושר. מכאן נובעות תחושות כמו חוסר משמעות וריקנות, ולכן גם הדיכאון והסמים הם מחלות הזמן המודרני. אלה הם ביטויים לחוסר האונים שבו אנו שרויים כתוצאה מחוסר ההבנה כיצד למלא את הרצון ליהנות, את האגו שלנו, שגדל וכבר אינו מוצא סיפוק בשום דבר מוכר.

מכאן ואילך שום פתרון מוכר לא יוכל עוד לסייע לנו להיטיב את מצבנו. רק אם נכיר את יסודות הטבע שעל פיהם מתקיימים כל גוף חי והטבע בכללו, נוכל ללמוד היכן אנו טועים ולהבין מהי השיטה המושלמת לסיפוק הרצון ליהנות, האגו, שתביא את האנושות לחיים מלאי תוכן, ביטחון ושלווה

לקבלת יעוץ אישי ומידע בנושא, התקשרו עכשיו: 072-2285801






עוד באותו נושא:

עדיין אין תגיות נושא למאמר זה